אם הייתם בסצנה לפני שנה או שאפילו סתם הלכתם ברחוב, אין מצב שלא ראיתם או שמעתם על המותג "DENIM TEARS". המותג, שהוקם על ידי טרמיין אמורי – אחד הקולות המשפיעים באופנת רחוב האמריקאית – הגיע עם אמירה חברתית חזקה, שורשים באפרו-אמריקאיות, שיתופי פעולה עם ענקים כמו Levi’s ו-Supreme, ואסתטיקה שלא השאירה אף אחד אדיש.
בישראל, DENIM TEARS תפס חזק בעיקר בזכות קהל צעיר שמתחבר לסצנת הסטייל רחוב – חולצות עם פרחים כותנה, מכנסיים עם הדפסים גדולים, והרבה סטייל שצועק "אני יודע מה אני לובש". אבל כמו כל טרנד שמגיע לפיק מהר מדי – מגיע גם השלב שההייפ מתפוצץ.
אז למה זה כבר לא זה?
- אובר שחיקה – כשהמותג הופך ליותר מדי נפוץ, במיוחד כשכל אחד מנסה להשיג את אותו פריט בדיוק, הקסם נעלם. מה שהיה פעם ייחודי, הפך למדי בית ספר.
- המחיר והערך – בארץ, המחירים של DENIM TEARS היו גבוהים בהתחלה. ובסופו של דבר הרבה אנשים שאלו את עצמם אם זה באמת שווה את זה, אחרי הבהלה מהמחיר עסקים התחילו למכור את המותג בשביל "למכור" ומכרו הדפסים של המותג במקום האיכות שבאמת אמורים לקבל בתמורה לגרושים, וככה גם איבד את ערכו.
- שינוי טעמים – אופנת הרחוב ובכללי הסטייל בישראל זז מהר. אם אתה לא מתחדש – אתה נעלם (מלבד מותגים אייקונים). בזמן ש-DENIM TEARS נשאר עם אותם עיצובים, מותגים חדשים כמו Corteiz, Essentials או Rhude ועוד הרבה תפסו את המקום.
- קונוטציה מביכה – כמו שקורה לא פעם בישראל, מותג שהיה אייקון הופך מהר לבדיחה. היום, חלק מהצעירים יגידו שללבוש DENIM TEARS זה כבר פשוט… מביך.
לסיכום
DENIM TEARS היה שם חזק, עם מסר חזק ועדיין תראו אנשים שמשלבים את המותג בדרכים יפות, אבל בעולם שבו ההייפ הוא הכל, מי שלא זז מהר – נדרס. האם הוא יחזור בעתיד? אנחנו מאמינים שכן. אבל בינתיים, הרחוב מחפש את הדבר הבא.
